פסק-דין בתיק ת"א 8326-02-09

מבוא

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת באספקת ברזל ובביצוע עבודות כיפוף ברזל.

הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור ובהרכבה של מרכבים (ארגזים) על גבי משאיות.

בין התובעת לבין הנתבעת שררו יחסים עסקיים, במסגרתם סיפקה התובעת לנתבעת ברזל ועבודות כיפוף ברזל ומתכות.

במחצית השנייה של שנת 2008 נתגלעו מחלוקות בין הצדדים ובתום שנה זו תמו היחסים העסקיים ביניהן.

התובעת טוענת כי הנתבעת נותרה חייבת לה, עבור העבודות והמוצרים שסיפקה לה עד לחודש דצמבר 2008, סך של 603,068 ש"ח ועל כן הגישה ביום 12.2.2009 תביעה כספית לתשלום חוב זה.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי התובעת היא שחייבת לנתבעת סכום של כמיליון ש"ח, וזאת, בתמצית, מאחר שבמשך שנים התובעת גבתה ממנה סכומים ביתר ומעבר לסכומים שהגיעו לה, כאשר לאחר קיזוז חוב זה מן החוב הנתבע על ידי התובעת, יוצא כי על התובעת לשלם לנתבעת סך של 475,515ש"ח, אותם תובעת הנתבעת בתביעה שכנגד.

טענות התובעת בתביעתה

התובעת טוענת כי הנתבעת נוסדה בחודש יולי 2007 ואז החלה להזמין את שירותיה בביצוע עבודות כיפוף ואספקת ברזל אשר שימש את הנתבעת בייצור ארגזים למשאיות, וזאת בתמורה לתשלום על פי מחירון התובעת ובתנאי תשלום של שוטף + 120. התובעת מצרפת לכתב התביעה את "ההסכם לחודש יוני 2008", שם, בנוסף למחירון, נקבע כי הנתבעת תשלם ריבית פיגורים בשיעור של 1% לכל חודש פיגור בתשלום.

התובעת טוענת כי היא קיימה את מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם בין הצדדים וסיפקה לנתבעת ברזל ועבודות כיפוף לשביעות רצונה המלאה, אך הנתבעת הפרה את ההסכם בחוסר תום לב והפסיקה לשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה החל מחודש יוני 2008, למעט סך של 100,000 ש"ח ששולמו בשיקים מעותדים.

התובעת מצרפת את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת ושלה, אשר מלמדות כי הנתבעת חייבת לה, סך של 600,769 ש"ח, אשר בתוספת ריבית הפיגורים האמורה מסתכמים במועד הגשת התביעה בסך של 603,068 ש"ח.

טענות הנתבעת בהגנתה ובתביעה שכנגד

הנתבעת טוענת כי הפעילות מול התובעת החלה כ- 15 שנים בטרם הוגשה התביעה, כאשר אז הקשר העסקי היה בין חברת "איזי יוגב תעשיות בע"מ" לבין "מסגריית יוסף אלבו בע"מ", שלימים הוחלפה על ידי התובעת ושיוסף אלבו הוא הבעלים של שתיהן. לאחר הקמתה, רכשה הנתבעת מחברת "איזי יוגב תעשיות בע"מ" ומחברת "התכוף בע"מ" את כל הנכסים וההתחייבויות שלהן, ובכלל זה את הזכויות והחובות שלהן כלפי התובעת.

הנתבעת טוענת כי במשך תקופה של 7 שנים לכל הפחות, גבתה ממנה התובעת באופן שיטתי סכומים ביתר שאינם מגיעים לה וזאת תוך ניצול יחסי האמון שנתנה בה הנתבעת לאחר 15 שנים של עבודה משותפת. הנתבעת מעלה בעניין זה מספר טענות שאלה הן בתמצית:

המשקל סגולי לפיו בוצעו החישובים - הנתבעת טוענת כי למרות שמשקלו הסגולי של הברזל הינו 7.85 גרם לסמ"ק ומשקלו הסגולי של האלומיניום הינו 2.8 גרם לסמ"ק, התובעת גבתה ממנה תשלום על כלל המתכות על פי חישוב של 8 גרם לסמ"ק.

חישוב על פי פריסה ברוטו - התשלום לתובעת, על פי הסכמת הצדדים, נעשה על פי נוסחה לחישוב משקל המוצר, שאחד הפרמטרים בה הוא פריסת המוצר המסופק לנתבעת, היינו  - ההיקף (קווי המתאר) של חתך הרוחב של אותו מוצר.  לטענת הנתבעת, במשך 15 שנה נהגו הצדדים לחשב את מחירי היחידות על חישוב הפריסה "נטו" של המוצר, כלומר - על פי ההיקף (המתאר) הפנימי של חתך המוצר, אך בדיעבד התברר לנתבעת כי התובעת חייבה אותה במשך שנים על פי חישוב של פריסה "ברוטו", היינו - על פי ההיקף (המתאר) החיצוני של חתך המוצר, דבר ש"ניפח" את מחיר המוצר.

חיוב לפי מחיר יחידה ללא קשר למשקלה - הנתבעת טוענת כי במקרים מסוימים התובעת חייבה אותה עבור "מחיר ליחידה" מבלי לערוך חישוב של משקל המוצר המסופק, חישוב שכאמור היווה את הבסיסי להסכמות הצדדים בדבר גובה התשלום.

עיוות מחירים - הנתבעת טוענת כי התנהלות הצדדים לאורך השנים הייתה שהתובעת הוציאה לה מחירון  של התובעת והצדדים היו מגיעים להסכמה לגבי רכיביו. כל עוד חלה עליית מחירים בשוק הברזל, כגון בחודש יוני 2008 (שעליו מבססת התובעת את תביעתה על אף שמדובר במחירון חודשי בלבד), התובעת הייתה מעדכנת את המחירונים, אך משהחלו מחירי חומרי הגלם לרדת, החל מחודש ספטמבר 2008 ואילך, הפסיקה התובעת לעדכן את מחירוניה, כאשר היא טענה "שהמחיר יעודכן בחשבון עצמו". התובעת לא המציאה לנתבעת מחירון לחודש יולי 2008, את מחירי חודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 היא חישבה לפי מחירון יוני ורק ביום 13.10.2008 שלחה התובעת מחירון רטרואקטיבי לחודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 ובחודשים נובמבר ודצמבר 2008 שוב לא הומצא מחירון. התובעת אף חייבה את הנתבעת במחירים שחרגו מהסכמות הצדדים. הנתבעת טוענת כי לאור שינוי התנהגות זה מצד התובעת וביחסי המסחר בין השתיים, היא נאלצה להקים מרכז פנימי לעיבוד פח, אשר בלית ברירה הוסב על ידה למחלקת ייצור שוטף וכיום היא מבצעת בעצמה את העבודה שבעבר הייתה מבוצעת עבורה על ידי התובעת, תוך שהנתבעת ניתקה את יחסי המסחר עם התובעת. 

אי החזרת שאריות - הנתבעת טוענת כי היא רכשה את חומרי הגלם ומסרה אותם לתובעת לצורך עיבוד, כאשר על פי המוסכם התובעת הייתה אמורה להחזיר לה את שאריות החומר הנותרות לאחר עיבוד החלקים. בפועל, התובעת עשתה כך פעמים ספורות בלבד ולרוב היא מכרה את שאריות החומר לסוחרי מתכות ושלשלה את הכסף לכיסה. פסולת זו, לטענת הנתבעת, מסתכמת בין 3%-6% מכמות החומר וערכה על פני 7 שנים עומד על כ- 150,000 ש"ח.